עברו שנים עד שהתחלתי להבין את שתיקתם, את מבטיהם הקפואים בחוסר אונים, ולמדתי שהתשובה קבורה בבית הקברות של הזכרון, בקבר אותו חפר אויב בעל טפרים ארוכים. התחלתי לחטט בקברים, מאחר והרגשתי שכל בתי הקברות בעולם לא יספיקו לקבור את הזכרון, חבקתי בחיקי קטעים ממנו, רשמתי במחברתי שורות ממנו, ונשאתי אותו בכיסי...
כשהגעתי לביתי סרב הזכרון לישון, והותיר אותי ער עמו לילות תמימים, מספר לי אודות סוחמאתא ואודות 418 אחיותיה.
הזכרון סיפר לי את סיפורה של סוחמאתא, חיפשתי את הסיבה לקפאון הארוך שמנע רבים מבני עמי לזחול החוצה מקברי הזכרון, והתברר לי שהסיפור כולו כאב, אין בו כבוד וגבורה, כולו פחד וביעותים, דם וריחות גופות, הוא נאנק בזעקות ילדים ונשים וזקנים. הבנתי שסוחמאתא היא קורבן שנקבר בחיים, נאבקת לצאת מקברה יותר מחמשים שנה. סוחמאתא ספרה לי את סיפורה וסיפור אחיותיה, סיפור המפתיע לא רק מבחינת הכמות, אלא גם מבחינת האיך, מבחינת רמת התחכום של התכנון. אז הבנתי את שתיקתם ושתקתי, כולי חוסר אונים מריר ושנאה בוערת, בטוח שהסיפור הסתיים, ואז הופתעתי מחדש
שאלתי את עצמי: איך אדרוש מהרוצח לרחם על הקורבן, כשאחד מבניה... גנב את נעליה ותכשיטיה היפים? אמרה לי סוחמאתא: גנבו וממשיכים לגנוב את פירותי ואבני, מכרו וממשיכים למכור אותם בצידי הדרכים ובתחנות האוטובוסים.
סוחמאתא שותתת שפע ופירות, חלב ודבש, וכיצד ערבי נוגס בגופה כשהיא חיה? חלב התאנים ודבש הרימונים זועקים בעורקיו כרעל, רעל קטלני, הזורם במחזור הדם והורג את אדישות השנים והכניעה.
ואני, מעבר לניכור, אהבתי את ארצי הכואבת, זעקתי, ודרשו ממני להעיד על שמה הקדוש.
אמרו: מי הרוצח? אמרתי: הם, הרימו את נשקם ואמרו: איפה הנרצח? אמרתי: סוחמאתא עדיין חיה. איֵהָ? אמרתי: בליבם של בני סוחמאתא היא חיה עם כל אחיותיה. אמרו: אתה מעיד על כך? אמרתי: אעיד! אני מעיד! אמרו: מה היא בקשתך האחרונה? בקשתי: הרגו את הקורבן ומצאו לו מנוחה נכונה, או תנו לה חיים, כגמול על דבקותה בהם.
אני קורא לעצמי ולכם, להחיות את הזכרון, בכדי שיחזרו החיים לאלה שמהם הם נמנעו מחצית המאה, לאלו שמתו והחלום נטוע בכאב בליבם, אני קורא לכם לחטט ולחפור בקברים, כדי שריח הפשע יזעק בפני העולם! לאיש לא יהיה שלום אם לא יהיה לי שלום, והשלום שלי הוא השיבה לביתי ושיבת ביתי אלי.
|
הסכמי אוסלו, והתקופה שבאה בעקבותיהם, הגבירו את זעמי, וגרמו לי לרצות להעלות את המודעות לסיפור, וכך, כשהתקשר אלי חנא, באחד מימי שנת 1995 ושאל אותי האם ברצוני להשתתף בפרויקט הזה, הסכמתי כשאני אסיר תודה על כך שהזדמנה בפני ההזדמנות ללמוד לעומק על סוחמאתא ולכתוב על אודותיה - סוחמאתא שאינה אלא אי קטן אחד בתוך ים של נכבה איומה ומתמשכת.
|
