דף הבית
אודות העמותה
זכות השיבה
אודות הכפר
פעילויות
עדויות
תרבות ואמנות
מאמרים
סרטים
תמונות
ספר אורחים
צור קשר
ערבית
English

עדות החאג'ה ח'זנה עבד אלמג'יד קדורה


אנחנו פלאחים. יש לנו זיתים ואנחנו זורעים חיטה. אנו זורעים עדשים, זורעים הכל, הכל היה לנו שם, היינו עובדים באדמה, מוסקים זיתים, מנכשים וזורעים טבק, את הטבק שותלים... היינו מכינים משתלות ע"י הגורן, ומשקים, ואח"כ, כשהשתילים גדלו היינו זורעים אותם בשדה, וכשגדלו היינו אוספים אותם, מיבשים את הטבק, מפוררים, קושרים בחבילות ומוכרים אותו.

האנשים בסוחמאתא היו עוזרים אחד לשני, מי שיש לו נותן למי שאין לו, נניח אם אחד זרע את אדמתו והשני לא זרע, היה נותן לו עדשים וחיטה... כלומר מי שאין לו אדמה היה אוכל כמו הפלאח... יש לו זיתים ושמן זית כמו לפלאח, וכולם היו זורעים ואוכלים ומפרנסים את המשפחה ממה שיש להם, אף אחד לא היה מוכר את היבולים...

היינו משחקות, הבנות בשכונה... כל הבנות משחקות בשכונה שלהן... היינו, אנו הבנות, יושבות ביחד ותופרות. היתה תופרת, והאנשים היו תופרים תחתוניות, בגדים רקומים... היינו גם סורגות, ואללה, אלה היו ימים יפים, חמודה...

תפקידנו היה להדליק אש, האנשים היו מדליקים אש, ויושבים ביחד ומדברים על החיים שלהם...

הילדים הקטנים היו שוחים בבריכה, היו רק הבריכה שלידינו והבריכה שליד בית השיח' מוסטפא שמעל הגורן... היו שנים שבהם הבריכה היתה מתיבשת, ושנים שבהן לא, והבריכה שליד הגורן היתה מתיבשת לפני הבריכה שלידנו.

תושבי הכפר היו מחולקים לחמולות, משפחת קדורה, משפחת מוסא, משפחת חסין, ואלה שבשכונה למעלה, אנחנו שבשכונה התחתית היינו בקשר טוב מאוד אחד עם השני.

היינו הולכים לחטוב עצים ביער, היינו קושרים את העצים שנוכל לסחוב אותם, חותכים גזעים מהאדמה וקושרים אותם, אנחנו היינו קטנים, אחותי פאטמה ואשתו של אחמד אלחאג' וחברותיהן היו קושרות לנו חבילות עצים קטנות שהיינו סוחבות אותן... והיתה מערת אלתלמה, לשם היינו הולכות, היה שם בור מיים שהיינו שותות ממנו.

החתונות, ילדה, בסוחמאתא היו, ואללה, החתונות הכי יפות. השירים שירים, היו מסובבים את החתן על הגורן, ובני האדם רבים כמו נמלים... בזמן החתונה היו אוספים זרדים מהשכונות, מדליקים אש בכיכר, והיית רואה... האנשים רוקדים דבקה, שרים ורוקדים, שלושה ימים היו רוקדים בגורן סביב החתן, הנשים והגברים היו רוקדים ביחד בגורן... החתן היה לוקח את נכבדי המשפחה, והיו הולכים ומבקשים את יד הכלה מאביה, והמוהר היה בין 100 ל-200 לירה פלסטינית. תמורתי שלמו מוהר של 200 לירה, קיבלתי 100 והשארתי 100 אצל משפחתי.

בחג וברמדאן היינו עושים עוגות, היינו בונים נדנדות בין עצי התאנה, בדרך היתה גרה סעדה עבוד ז"ל, אלוהים ירחם על נשמתה ועל נשמות קרוביכם המתים, היינו בונים אצלה נדנדות - מביאים חבלים וקושרים אותם מעץ תאנה לעץ תאנה, היינו מתנדנדות בערך 20 בנות מהשכונה, כולנו מתנדנדות.

ואללה, אנחנו יצאנו כשהיהודים התקיפו, לקחנו את עצמנו ויצאנו בדרך חורפיש, ישננו בחורפיש לילה והמשכנו לבנת ג'ביל... אמי ואבי היו לבדם ואני ואבו מחמד ז"ל לבדנו... יצאתי עם משפחתו של בעלי, היה לי אז בן אחד, מחמד.

ואללה, החיים בסוחמאתא ובפלסטין היו טובים בהרבה מחיי הפליטות כאן... האדם במולדתו, עם רכושו, ובאדמתו, כל גרגר אדמה שם שווה את כל בלבנון...


8.11.2005








® All Rights Reserved, ABNAA' SUHMATA Association
  Best experienced using MS Internet Explorer 6.0, Screen is optimised for viewing at 800 x 600